נולד בעפרה בב’ באייר תשמ”א. ילד רביעי לרבקה ויצחק.
אח למיטל, איתי, פנחס, ענבל ונעמה.
למד בבית הספר היסודי בעפרה, ובישיבה התיכונית בבית א-ל.
הדריך בבני עקיבא בסניף נווה יעקב.
לאחר התיכון הצטרף למכינת עצמונה שבגוש קטיף.
בן מחזור ז’ במכינה.
התגייס לגבעתי ושירת בפלס”ר.
לאחר שחרורו מצה”ל נשא דוד לאשה את בחירת ליבו תהילה, יחדיו היו ממקימי היישוב רתמים שבנגב, שם גידלו בשמחה את שלושת ילדיהם: אור, נגה ורז.
בכ”ב באדר תשס”ב, פקד אסון כבד את משפחת כהן. אחיו של דוד, סגן פנחס (פיני) כהן ז”ל, אשר למד במחזור ד’ במכינה, ושירת בפלס”ר גבעתי, נהרג בפעילות מבצעית בגוש קטיף.
בשנת תשס”ט נפטר אבי המשפחה, יצחק ז”ל, לאחר מחלה קשה.

ניהול המכינה

בשנת תשע”ב נכנס דוד לתפקיד מנהל מכינת ‘ע­צם’.
דוד ניהל את המכינה ביד רמה, תוך מסירות ואחריות אין קץ.
מעל הכל, הקרינה בעבודתו אישיותו המופלאה.
דוד היה בעל פסיפס נדיר של תכונות ומידות. רגיש, עדין, שקט, צנוע וענו. איש אמת ויושר, ומלא הכרת הטוב. נעים לכל סובביו, מקשיב ודואג לכל עובד. אדם שחי ערכים, תורה, התיישבות ומודעות היסטורית.
איש משפחה, שידע לאזן בין המחויבות לעבודה לבין התא המשפחתי. איש עשייה, ש’סוגר פינות’ עד הסוף.
במסגרת תפקידו, התמסר דוד להקמת מרכז ההנצחה לבוגרי המכינה, המקום בו מונצח גם אחיו פנחס ז”ל.

מירוץ הגבורה – יום התאונה

ביום א’, כ”ב בכסלו תשע”ה, התקיים במכינה כמִדי שנה ‘מרוץ הגבורה’ לזכר בוגרי המכינה.
דוד עמל רבות להצלחת האירוע. במהלך היום אירח את המשפחות השכולות והציג להן את מבנה ההנצחה ההולך ומוקם, וניהל את כל פרטי היום בהרמוניה נעימה ואצילית.
לאחר יום מלא ומשמעותי, יצא דוד בערב לביתו ביישוב רתמים.
במהלך הנסיעה התנגש חזיתית בגמל שחצה את הכביש. דוד נפצע אנושות ולאחר כמה ימים בבית החולים, בכ”ד בכסלו, החזיר דוד את נשמתו לבוראו.
במותו זכה דוד לקיים חסד של אמת ולתרום את אבריו להצלת חיים.
בכ”ה בכסלו תשע”ה, נקבר דוד ברגבי האדמה של היישוב רתמים, מקום אהבת חייו.

המכינה איבדה את אחד מעמודי התווך שלה.

נפשו של דוד יקירנו חקוקה בדברי ימי בניינה של המכינה.
אישיותו, מידותיו, ענוותנותו, השקט והנעימות שלו, מסירותו ללא גבול, ייזכרו בבית המכינה לנצח.

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.