בן חוה ויגאל נח
נולד במעלה גלבוע
בי’ בניסן תשנ”ב, 13/04/1992
התגורר בהושעיה
שירת בחטיבת גולני
יחידה: גדוד 13
תפקיד: מפקד כיתה
התגייס במרץ 2012
נפל במהלך הקרבות – מבצע צוק איתן
בכב’ תמוז התשע”ד , 20/07/2014
מקום נפילה: ס’גאעיה, באזור עזה
מקום קבורה: הושעיה
הותיר: הורים ואחים – אלומה, יוחאי והראל
בן 22 בנפלו

ילדותו עברה עליו בשדה אילן, למד בבית הספר היסודי בקיבוץ לביא ובהמשך בהושעיה. את לימודיו בתיכון המשיך אורן בישיבה התיכונית “אורט” טבריה. עם סיום לימודיו בחר להתחזק לקראת השירות הצבאי במכינה הקדם צבאית עֹצם. לאחר שנה במכינה בחר להמשיך במכינה לתקופת לימודים נוספת במסגרת שנה ב עד גיוסו לצבא במרץ 2012.

אורן אהב מאוד את המים, כשחקן ששיחק שנתיים בנבחרת כדור מים ביוקנעם בחירתו הראשונה הייתה ללכת לשייטת. לאחר 2 גיבושים הבין שהוא צריך להמשיך הלאה ובחר להתגייס לפלס”ר גולני. בהמשך שירותו עבר לגדוד 13 שם שירת כלוחם. סיים בהצלחה קורס מכי”ם והמשיך בגדוד כמ”כ במחלקה 5.

אורן נהרג כמפקד כיתה  בכב’ תמוז תשע”ד במהלך הקרבות בשג’אעיה יחד עם עוד שישה לוחמי גולני נוספים באירוע בו נפגע הנגמ”ש שבו שהו. בן 22 במותו.

חבריו ומשפחתו מספרים על עלם חמודות, בעל עיניים כחולות עם חיוך וגומה שהצליח לקבל כל אדם באשר הוא. בין אם הוא דתי, חילוני, מהעיר או מהכפר, צעיר או מבוגר. היכולת שלו להתחבר לכל אחד לנשמה גרמה לכך שאורן התנחל לכולם בלבבות. חבריו היו מכל הארץ ואת כולם זכר בשמם. את הקשרים עם חבריו ומשפחתו ניהל מהפלאפון האישי שלו כמו חמ”ל לכל דבר.

חברי ילדותו של אורן קראו לו גמו’ס על שם הכתפיים החזקות והרחבות שלו. כתפיים שסחבו חברים וציוד בעת הצורך. היכולת שלו לעזור לכל אחד אם בציוד, עצה או רכוש פרטי שלו שנתן לאחרים מבלי לחשוב פעמיים. תמיד נמצא שם מוכן לעזור ולסייע, להקשיב ולתמוך בכל עת. תמיד היה חזק ואיתן ולא הפגין קושי אלא הרעיף עזרה לכל אדם.

בבית אורן היה יד ימין של אביו ואמו. ידע לבצע כל מטלה בין אם צביעה, גינון או קניות, כביסה או גיהוץ. שותף מלא ופעיל על הצד הטוב ביותר. חבר ורע היה לאחיו ואחותו. אחייניו אהבוהו בזכות משחקיו איתם והצחוק המתגלגל.

מצד אחד היה לוחם ללא חת ומאידך בעל רגשות חמים למשפחתו ולחבריו.

יהי זכרו ברוך.

אמא

אורן שלי,

מהרגע שנולדת היית הנשמה שלי, רגיש, עדין, אוהב, חייכן, אוהב ואהוב על הבריות.

זכיתי במשך השנים הללו לראות אותך גדל, מגבש את זהותך והופך לעלם חמודות.

למדת להסתכל על כל קושי כאתגר, להוציא את המתוק מהעז. למדת להסתכל על עצמך פנימה ולהקשיב לרחשי ליבך, למצוא את האמת הפנימית שלך וללכת בדרכה.

זכרת תמיד מאין באת ולאן אתה הולך.

בימים אילו בין השבעה לשלושים עולות הרבה מחשבות ורגשות אליך והדבר מחדד ומזקק את המאפיינים הבולטים שלך.

הדבר הבולט לאורך חייך הוא אהבת האדם באשר הוא בין אם הוא חובש כיפה או לא, בין אם בא מ”השכונה” או מ”הסנוביה”, היכן למד ומה לבש.

קיבלת ואהבת אנשים כמו שהם וקיימת את מצוות ו”אהבת לרעך כמוך” עם כל הלב – וכולם וכו – ל- ם החזירו לך אהבה.

אהבת האדם באשר הוא, הייתה טבועה בך. אם בישיבה בטבריה או במכינה בעוצם או בקורסים במהלך השירות הצבאי סבבו אותך חברים מכל קצוות הארץ, נתת לכל אחד מהם את התחושה כי הוא יחיד ומיוחד רק לך.

היכולת לנהל מהפלאפון שלך את חמ”ל החברים שלך – תמיד הרשים אותי, איך דבקת בעניין למרות מגבלות הצבא. כך דאגת לשמור על קשר עם כולם.

חברי הילדות שלך קראו לך גמו’ס, בגלל הכתפיים הרחבות והחזקות שעליהם סחבת.

סחבת אלונקה עם חבר בעל רגל שבורה, סחבת חברים שהתקשו לעמוד במסע, סחבת ציוד של חברים שלהם היה קושי לשאת את הציוד. מעט מאוד ידעו שהיו לך שברי הליכה ומאמץ ב-2 הרגלים וסבלת מכאבים חזקים כתוצאה ממאמץ. שיתפת – אך לא התלוננת.

לתת, את הנשמה ואת הלב – נתינה אצלך הייתה בכל נשימה שנשמת וביחד עם האהבה שבך הפכת זאת לאומנות לשמה.

נתת מהציוד האישי שלך, מבגדיך ומכספך לאחרים היכן שהרגשת שיש מקום לתת ולעזור.

בתקופת התיכון נתת מזמנך בעזרה לחבר שאביו נפטר והשאיר משק לפרנסת המשפחה.

במכינה נתת את כל כולך להעביר את המכינה מהאתר הזמני ביתד למבני הקבע בנווה.

תמיד הטית שכם גם בבית, בגינה, בצביעה, תליית כביסה, בקניות והרשימה עוד ארוכה.

כל זאת עשית תמיד בשמחה (שמחה- שמך השני), בלב שלם, במאור פנים, בחיוך ובניצוץ בעיניים.

היה קל לשמח אותך אפילו דברים קטנים כמו כוס קפה קר שאהבת עם “מלא” קרח שמחו אותך, העלו את החיוך המפורסם עם הגומה.

אהבתך הרבה למים הביאה לכך שמעבר לכך שגמעת מים כגמל, בילית כל רגע פנוי בטיול במקורות מים בארץ, בהשקת הקייק (שלך ושל בועז) בטבילה במעיין או קפיצה לים.

התייחסת למים כמקור חיים.

לאחר נפילתך שמענו סיפור שבצניעותך לא סיפרת, אל איך שהצלת מטביעה בלב ים בחורה שנסחפה במערבולת ואתה שחיין מבטן ומלידה שחיית בים גועש למקום הצעקה ושלפת אותה ולחוף בבטחה הבאת.

מאז השביעית היית מכוון מטרה – להתגייס להכי קרבי בצבא. פנטזת על שייטת – מים שכל כך אהבת. לצבא היו תוכניות אחרות. אך למרות של”אגוז” רצית, עם החבר’ה בסוף לפלס”ר הגעת.

במהלך המסלול אותנו מעט שיתפת – “אל תדאגי הכל בסדר”. לבית הגעת גמור ולמיטה נשפכת. גם כשהגעת לגדוד 13 – את הטוב ביותר רצית, היית דוגמא למופת לחיילך ולמפקדיך שאותך העריצו. מנהיג, לוחם, דוגמא אישית, עזרה לזולת – אילו תיאורים שחבריך העניקו לך.

במהלך השבעה הגיעו אלפי אנשים מרחבי הארץ, אנשים שהכירו אותך במעגלים הרבים בהם עברת ב-22 שנותיך.

מעלה גלבוע, שדה אילן, הושעיה, לביא, שדה יעקב וטבריה. כדור מים, השומר החדש, מכינת עוצם, גיבושים, פלס”ר, מחלקת גיל, גדוד 13, קורס לוט”ר, קורס סיור, קורס צלפים, קורס צניחה, קורס מכי”ם.

מכל אלה ועוד להעלות את זיכרונך ולנחם אותנו באו.

והנחמה עוד לא באה…

הלילות קשים, השינה טרופה,

הימים ארוכים, הזמן עומד מלכת.

מחכה שתגיע ותעניק לי חיבוק חזק ועוטף כמו שרק אתה ידעת להעניק לי עם החיוך

וניצוץ בעיניים שאומר: אני פה… אוהב…

והמח משדר- זהו… ריק…. אין

והלב, הלב בוכה…. כואב….

אבא, אחיך ואני מנסים להבין, להתמודד

אך שעה שעה יום יום הגעגוע גובר

כל דבר מזכיר אותך ואת חסרונך ביתר שאת.

כל שביל וכל מקום בישוב מעורר זיכרונות שלא מרפים

מרגישה שאין לי אוויר לנשימה…אין לי נחמה.

עכשיו שכבר התמקמת שם למעלה לצידו של הקב”ה,

תארגן את החבר’ה ויש שם לא מעט, להקים קול זעקה

שתגיע הגאולה… הייסורים גדולים עלינו, למרות שאנו מקבלים אותם באהבה.

לך בשלום בני,נשמתי.

תהה נשמתך צרורה בצרור החיים.

אוהבת אותך לעולמים…

אמא

מתוך דברים שאמר אביו של אורן בהלוויה

אורן שמחה – בני היקר והאהוב.

“הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים. כי מידי דברי בו זכור אזכרנו עוד. על כן המו מעי לו.”

אני לא יכול לקלוט ולא יכול להבין שאתה מסתלק מאיתנו והולך בדרכך האחרונה…

היית ילד חכם וסקרן. רכשת ידע רב בהרבה נושאים ותחומים. היית ילד ואיש חזק. אתה חייל לוחם ואיש העשוי ללא חת. אבל אתה גם רגיש קשוב עדין ומשמש משענת ודוגמא להרבה מחבריך. והכל עם חיוך חם ונעים.

לפני כשבועיים למדנו במסגרת הדף היומי במסכת תענית את המדרש שמתאר את חורבן בית המקדש. אסור היה לי ביומיים האחרונים לפתוח וללמוד גמרא ולכן אתאר במילים שלי.

עלו הכוהנים על גג ההיכל עם מפתחות ההיכל בידם. הם אמרו: ריבונו של עולם הפקדת בידינו את המקדש. שמרנו את משמרתך. עתה אנחנו לא יכולים יותר לשמור את משמרתך. קח נא את הפיקדון בחזרה. וזרקו את המפתחות כלפי מעלה. יצאה יד ולקחה את המפתחות…

קיבלנו אמא ואני לידנו פיקדון גדול ונפלא. קיבלנו אותך! קיבלנו אותך כפקידון יקר למשך 22 שנה. השתדלנו מאוד לטפל ולשמור עליך ככל שרק יכולנו.

אנחנו יכולים רק לפנות את הקב”ה ולהודות לו על כך שבחר בנו לקבל לידיים שלנו את הפיקדון הנפלא הזה.

ה’ נתן ה’ לקח יהי שם ה’ מבורך.

לך בשלום בן יקר ואהוב שלנו, עלה אל כנפי השכינה ותהיה מליץ יושר בעבורנו ובעבור כל עם ישראל. זעק בקול גדול, יחד עם שאר הרוגי המלכות, לפני מי שאמר והיה עולם שיאמר לצרותינו די!!

שטח בפניו את הפסוק “למה יאמרו הגויים איה נא אלוהיהם. יודע בגויים לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך”.

אתה תהיה בתוכנו לעולם! אוהבים אותך ומתגעגעים אליך מאוד!

הרב יורם

[13:45 22/07/2014] הרב יורם קופמן – מכינת עצם:

אורן! נח איש צדיק תמים היה בדורותיו, את האלוקים התהלך נח.

אומר העמק דבר: “צדיק משמעותו הוא בין אדם לשמים.. אבל צדיק תמים משמעו צדיק גם בין אדם לחברו. השתנה טבעו ונעשה צדיק גמור הינו שנעשה טוב לבריות”.

היום עלית בסערה השמיימה, לקחת עמך את החיוך הבלתי נשכח, היית ממש טוב להשם וטוב לבריות. עכשיו התגלה הסוד הגדול שלך, שהרוגי מלכות אין אף בריה יכולה לעמוד במחיצתה, התגלה איזה נשמה אדירה הייתה נשמתך! הרב כותב באורות עמ’ יג’; “הילידים הניספים.. בתוך המהפכה של שטף המלחמה, יש בה ממידת צדיקים המכפרת, עולים הם למעלה בשורש החיים, ועוצמות חייהם מעלה לטובה ולברכה אל כלל בניין העולם בכל ערכיו ומובנם”.

קצת מסובך אבל זו האישיות המקסימה שלך. אשרינו שזכינו להיות במחיצתך, לשמוח, לצחוק, ללמוד ובלי או עם לשים לב, להפנים מהאור הגדול והטהור של נשמתך.

לך בשלום ותנוח אח, חבר, תלמיד, מורי ורבי על משכבך בשלום. ה’ נתן וה’ לקח, אתה ה’ רחם על פליטת צאנך, ותאמר למלאך הרף ידך.

לבשורות טובות במהרה. אמן

דברים נוספים מאת הרב יורם:

אורן אח יקר שנזכרים בך דבר ראשון עולה חיוך מתוק שאף פעם לא יורד. בחור חסון חזק, וביחד עם זה טוב לב, ורגיש, ותמיד ראשון לעזור. את כול מי שתשאל יגיד לך ישר שאתה חבר הכי טוב. לוחם ללא חת במלחמתה של תורה ובשדה הקרב. שאתה קובע מטרה אין מה שיעצור אותך כול קושי מפרק עד שנעלם.

עכשיו אתה מלאך בשמים דומה מאוד למה שהיית כשהיית כאן.

יהיה זכרך ברוך.