עין אי”ה ברכות ו’, פסקה נה
(ברכות מג:):
“ואל יספר עם אשה בשוק א”ר סמדא ואפי’ היא אשתו”. הצניעות הנימוסית שהיא מחזקת את יסוד העולם נגד הפרעות שיכולה הפריצות הטבעית לחולל במצב המוסרי הכללי והפרטי, היא צריכה שמירה רבה שלא תתמעט מתכונתה וערכה בלב בנ”א מפאת הרושם של הרגילות. ע”כ ראוי שיהי’ נשמר אופן הקירוב בין המינים עם רגש של בושה סמוך לו, שהוא מבליט את תכונת הצניעות שהוא ראש לכל מעגל טוב ומבוא להשלמת האדם ולקרבתו אל דרכי השם ית’ וקדושתו. ע”כ באשר מעמד הבושה נערך תמיד לפי סדרי הכבוד והקפידא המתחילות במעמדן הרם אצל שלמי בנ”א החכמים ואנשי השם, וע”פ ההדרגה נשארת עכ”פ גם בפחותי מעלה כשיעור הראוי לקיומו של עולם. למשל הסלסול ודרכי הכבוד שנוהגים אנשי מעלה בעצמם בלבושיהן ובמנהגיהם, גורמים עכ”פ להבליט שגם שאר ההמון, אם כי ירגיש שלא לו הצדקה להשתמש בדרך כבוד מנומס ומהודר כזה, מ”מ פועל הדבר שעכ”פ לא ימהר כ”כ להיות בוזה דרכיו עד קצה האחרון, ויהי’ בו עכ”פ איזה רגש של כבוד אנושי שלא להתנהג כבהמה בארחות חייו. אמנם בנפול צד הסלסול ומדת הבושה הראוי’ לשלמי המעלה, תרד בירידתה מדרגה אחר מדרגה עד שיתרוקן מלב ההמון כל רגש כבוד אנושי, ואז נכונו כל תוצאות רעות לצאת בזעף, כשלא ידע עול גם בושת. ע”כ ת”ח ראוי להיות מתיחס אל הבושה במדה זו שלא יספר עם אשה בשוק ואפילו היא אשתו. ע”כ רב חסדא דמיירי בת”ח, לא נקט הטעם השנוי לקמן בברייתא לפי שאין הכל בקיאין בקרובותיו, שזה מתיחס אל צד החשד שיש בזה, ונוהג בכל אדם באיזה אופן. אמנם מצד עצמותן של דברים שהוא נאות לת”ח, הדבר מוגדר בעצמו מצד הפעולה הרשמית שמוכרחת לצאת ע”י ויתור מוסרי של רגש הבושה והצניעות מצד ראשי העם, החייבים לבנות בנינו של המוסר וארחות היושר בעולם.
