אוריאל ביבי

בוגר מחזור י”ט.

אוריאל, נשוי לנחמה ואב ל-2 בנות,

גר ביישוב שלומית.

בבוקר שמחת תורה נשאר לשמור על היישוב שלומית בזמן

שכיתת הכוננות יצאה להלחם בקרב בפריגן. אוריאל היה בתפקיד מ”פ בחטיבת הצנחנים והוקפץ בבוקר החג. בצומת מעון בדרכו לבסיס נהרג על ידי בני עוולה.

הרב ארז הלוי הספיד אותו- אוריאל יקר, זכיתי להיפגש איתך לפני כעשור. אני אברך בתכנית בוגרים ואתה בחור צעיר משנה א’. אני זוכר שביקשת ממני ללמוד חברותא בגמרא (!) ולמדנו ביחד את מסכת חגיגה. מאז נקשרנו ובכל הזדמנות שיכולת והיית באיזור היית מתקשר אליי: “ארז – מתי לומדים?”. מאוד קצר ותכליתי. על שאר הדברים שעוברים עליך, אין הרבה זמן לדבר.. הגמרא אומרת: “אל ייפרד אדם מחברו אלא מתוך דבר הלכה, שמתוך כך זוכרהו..” אפשר לכתוב על הקצין המצטיין שהיית, או אולי על הסטודנט עם הממוצע +90, אולי על הבעל המסור לנחמה או שמא על האבא שמתגלש בגן השעשועים עם יערה וגפן אחרי תרגיל מפרך בצבא.. אולי על אינסוף שעות ההתנד־ בות שלך במד”א מגיל צעיר ועוד היריעה קצרה…כ”כ הרבה עולמות הכלת, וכל מי שהכיר אותך בפן אחד היה בטוח שאתה

רק בו..

ובכל זאת אני בוחר להאיר נקודה בחייך שאני חושב שהיא השורש לכל הברכה שהבאת בכל מקום. אהבת התורה שלך! הידיעה הוודאית בעומק החיים שלך (בלי הרבה מילים

ודרשות) שכל יניקת החיים נובעת מרצון ה’. הקפדת לקבוע עיתים לתורה בכל מצב ובכל שעה. לעיתים מבין כל מילה ולעיתים פחות, אבל שקידה והתמדה.

בשנה האחרונה יצאת לחופשת לימודים ולך היה ברור שאם אתה בלימודים- אנחנו חוזרים ללימוד גמרא בערבים באופן קבוע. אני זוכר שסיפרת לי על הלו”ז שלך ביומיום וקיבלתי סחרחורת… איך אתה קם ב 5.30 ( ולא בגלל שישנת מוקדם..)

מכין אוכל לבנות, תפילה ונסיעה לאוניברסיטה. מגיע לפני תחילת הלימודים כדי ללמוד פרק יומי במשנה. מדי יום ביומו.. ובשבת- תפילת ותיקין . בערב חברותא איתי, שמרת על הקביעות גם כשהיו הרבה אילוצים, ואם לא הצלחנו בערב אז צריך להשלים מוקדם בבוקר.ידעתי שכשאתה מתקשר לשאול מתי לומדים – אני צריך לתת תשובות טובות.. האמת שעלית בסערה השמיימה בדיוק כמו שחיית בכל שנותיך. חיים של עלייה אינסופית, חיים של הצלת חיים. יצאת מהעולם באותה התנהלות שהיית בו. רץ לעשות רצון ה’ בחוה”מ סוכות למדנו ובליל הושענה רבה למדנו עד שעת לילה מאוחרת. כ”כ הולם אותך לשבת ליד ר’ עקיבא וחבריו. חיית חיים של קידוש ה ונהרגת על קידוש ה’ . והזיכרון כואב… והזיכרון מצמיח ודוחף אותנו לגדול ולחיות

*

בגדלות.. במעלות קדושים וטהורים… וידום אהרון…